התפתחות שפה פיגורטיבית אצל ילדים בגילאי הגן ובית הספר 

אפרת קורצר קלינאית תקשורת מוסמכת סוקרת את הרובד הפיגורטיבי של השפה, את תהליך הרכישה אצל ילדים צעירים, וכיצד ניתן לעזור לילדים להבין ולהשתמש בשפה מופשטת אשר חשובה לשכלול מיומנויות שפתיות של דיבור והבעה בעל פה, של הבנת הנקרא, כתיבה, והרחבה של אוצר המילים

מאת: אפרת קורצר קלינאית תקשורת מוסמכת http://sites.google.com/site/efratkurtzer

במאמר זה אדון ברובד הפיגורטיבי (מופשט) של השפה, באמצעותו מועברים רעיונות מורכבים ומופשטים. אסביר מהם רכיבי השפה הפיגורטיבית, כיצד מתפתח תהליך הרכישה, וכיצד ניתן לעזור לילדים להבין ולהשתמש בשפה מופשטת. מיומנויות ההבנה והשימוש בשפה פיגורטיבית מעשירות ומקדמות התפתחות אקדמית והתפתחות חברתית אצל ילדים. השפה הפיגורטיבית חשובה לשכלול מיומנויות שפתיות של דיבור והבעה בעל פה, הבנת הנקרא, כתיבה, והרחבה של אוצר המילים.

מהי שפה פיגורטיבית
השפה היא אמצעי התקשורת העיקרי בין בני אדם. באמצעות הדיבור אנו חולקים עם אנשים אחרים רגשות, מחשבות, רצונות, צרכים, מידע ורעיונות. חלק מהתקשורת הינה קונקרטית ומתייחסת למה ש-"כאן ועכשיו". חלק מהתקשורת הנה העברה של רעיונות מופשטים. על מנת להעביר רעיונות מופשטים יש צורך בשימוש במילים ובביטויים שמשמעותם אינה משקפת את העולם הפיזי המוחשי שסביבנו.
רכיביה של השפה הפיגורטיבית כוללים מילים מופשטות, ניבים, דימויים, מטאפורות ומשלים. מילים מופשטות הינן, לדוגמא, מילים באמצעותן מביעים רגשות (אהבה, חיבה, עלבון, תסכול), מילים המציינות קטגוריות של חפצים (כלי תחבורה, כלי כתיבה), או מילים הקושרות אליהן משמעויות נוספות. לדוגמא, המילה "לבן" מציינת צבע, אך נעשה בה גם שימוש פיגורטיבי כמייצגת תום, הגינות ויושר.

ניב הינו ביטוי המורכב מצירוף של מילים המקבלות בו משמעות שונה מהמשמעות הרגילה שלהן. דוגמאות לניבים: "מגדל פורח באוויר", "אורו פניו", "ניקיון כפיים".
דימוי ו- מטאפורה מתארים מושג באמצעות השוואתו למושג מתחום אחר שאינו קשור ישירות לתחום התוכן של המושג הנדון. בדימוי נעשה שימוש במילת הפונקציה "כמו" או ב-"כ" הדימוי ("דני נלחם כמו אריה"). המטאפורה הנה דימוי סמלי וציורי באמצעותו ניתן להעניק למושג כלשהו תכונות ומאפיינים הקשורים בדרך כלל למושג אחר, ובכך להעשיר את משמעותו. ז'אנר ספרותי העשיר במטאפורות הינו שירה.
אנו נתקלים בניבים, דימויים ומטפורות בתכיפות גבוהה בחיים היומיומיים - בשיחה פנים מול פנים, בקבלת הוראות והנחיות, בפרסומות, בצפייה בטלוויזיה ובסרטי קולנוע, וכן בטקסט כתוב.

כיצד מבוגרים מבינים שפה פיגורטיבית:
מבוגרים מעבדים (מזהים ומבינים) שימוש פיגורטיבי בשפה בשלושה שלבים. בשלב הראשון, מתפענחת המשמעות המילולית של המילים. בשלב השני נבדקת המשמעות המילולית מול ההקשר בו נאמרו הדברים, ומוסקת מסקנה האם המשמעות המילולית הולמת את ההקשר. במידה ולא, בשלב השלישי נערך חיפוש של משמעות מטפורית.
כאשר ילדים, בני נוער או מבוגרים לא מזהים שימוש בשפה פיגורטיבית בשיחה, ויש להם קושי להבין את המשמעות של ניבים ודימויים, הם מחמיצים חלק חשוב בשיחה.

התפתחות תהליך הרכישה של שפה פיגורטיבית
לאחר מילים מופשטות, ניבים הינם המרכיב הבא של שפה פיגורטיבית הנרכש על ידי ילדים כשהם מתבגרים. ילדים צעירים עד גיל 6 שנים יכולים להבין ולהשתמש במעט ניבים קלים ושקופים להבנה. הרכישה המשמעותית של ניבים הינה בין גיל 6 לגיל 10 שנים אצל ילדים שאינם סובלים מבעיות שפה ותקשורת. ילדים הסובלים מליקויי שפה ולמידה, וילדים שאובחנו כסובלים מבעיות תקשורת (כגון: PDD ואוטיזם), ימשיכו בדרך כלל להתקשות בהבנה של שפה פיגורטיבית, ובשימוש בה, גם בבגרות.

תהליך הרכישה של ניבים מתרחש בשלושה שלבים: בשלב הראשון, הילד מבין ומזהה כי המשמעות של הביטוי ששמע איננה מילולית. לדוגמא, משמעותו של הניב "בלב הים" איננה כי לים יש לב. בשלב השני, הילד מבין את הכוונה הנרמזת בניב. לדוגמא, "לב הים" משמעו באזור עמוק בים. בשלב השלישי, הילד מסוגל להשתמש בניב באופן הולם בשיחה.

לא כל הניבים קלים לרכישה באותה המידה: ניבים קלים ושקופים יובנו על ידי ילדים בקלות לאחר שיוסברו להם. לדוגמא: ילדים יכולים להשתמש בדימויים ויזואליים ובידע הכללי שלהם על מנת להבין את הניב "ללכת על קרח דק". ניב זה מקושר בקלות למשמעות של "משהו מסוכן" בגלל הידע הכללי של ילדים על תכונותיו של הקרח.
לעומת זאת, ילדים יתקשו להבין ניבים עמומים גם לאחר קבלת הסבר. לדוגמא, הניב "ראשו הסתחרר" הינו עמום. ילדים יזדקקו להסבר מקיף לפני שיבינו כי משמעותו שלאדם מסוים יש פתאום רגשות חזקים כלפי אדם אחר או אובייקט כלשהו.

עפ"י ממצאי מחקרים, ניבים שקופים (כגון: "תן כתף" שמשמעותו בקשה לעזרה) הובנו על ידי כ- 65% מילדים בגיל גן חובה, ועל ידי כ- 75% מילדים כיתה ו'. לעומת זאת, ניבם עמומים לא הובנו כלל על ידי ילדים בגיל גן חובה, ורק כ- 35% מילדים כיתה ו' הבינו אותם.

כיצד נלמד ילדים ניבים?
ניבים נלמדים אחד אחד. ניתן ללמד ניב על ידי עשיית שימוש בניב, בעת התרחשות אירוע מתאים, או על ידי יצירת סיטואציה בה המבוגר ייזום במכוון שימוש בניב באוזני הילד. לימוד הניב החדש לילד נעשה במספר שלבים: תחילה, המבוגר צריך לדחות את המשמעות המילולית של הניב ("לא יכול להיות שהתכוונו ש..."), ולהתייחס לכך שהמשמעות של הניב לא ברורה. בהמשך, המבוגר צריך לשאול את עצמו, בקול רם באוזני הילד, מה יכולה להיות הכוונה כאשר אומרים את הניב המסוים. ולאחר מכן, המבוגר צריך להסביר לילד את משמעותו של הניב.
לחילופין, ניתן לבקש מהילד לפרש את הניב; אחר כך לשקף לו כיצד הפירוש המילולי של המילים בניב איננו מתיישב עם הסיטואציה; ולבסוף להסביר את הפירוש ההולם. ניתן גם להציע לילד כמה פירושים אפשריים, ואז לבחור יחד איתו את הפירוש המתאים.
בהמשך נדרש לחזק את הלמידה של הניב על ידי שימוש בו, הן בחזרה על הסיטואציה הראשונית בה הוא נלמד (במידת האפשר), והן באמצעות שימוש בניב בסיטואציות הולמות אחרות.

קשיים בהתפתחות שפה פיגורטיבית
השפה היא אמצעי התקשורת העיקרי בין בני אדם. השפה מאפשרת באמצעות רבדיה המוחשיים והפיגורטיביים, להעביר רגשות, מחשבות, רצונות, צרכים, מידע ורעיונות בין בני אדם. ילדים הסובלים מלקות בהתפתחות השפה והדיבור, וילדים הסובלים מבעיות תקשורת, מפגינים לעיתים קרובות קושי ברכישה (הבנה ו/או שימוש) של שפה פיגורטיבית. לפיכך, ילדים אלו ישוחחו יותר על נושאים קונקרטיים ומוחשיים; יחוו קשיים בהבנה של הומור ומשחקי מילים; בהבנה של טקסטים מופשטים; ברכישה של ריבוי משמעויות של מילה; בהבנה של דו משמעות תחבירית; ובגיל בוגר יותר בהבנה ובשימוש באירוניה וסרקזם.

הקשיים בהתפתחות שפה פיגורטיבית הינם פן נוסף במכלול הקשיים השפתיים של ילדים עם לקויות שפה ותקשורת. טיפול לקידום ושכלול מיומנויות השפה הפיגורטיבית ניתן במסגרת של טיפול שפה אצל קלינאי תקשורת. קלינאית התקשורת מעניקה טיפול המיועד להפוך את התקשורת לקלה ונוחה ככל האפשר.

אפרת קורצר קלינאית תקשורת מוסמכת - אבחון וטיפול בבני נוער, מבוגרים בבעיות של צרידות, קשיים בהפקת קול, דיבור לא מובן, דיבור לא ברור, שיבושי היגוי ודחיקת לשון - אתר הבית

המידע המובא במאמר זה הינו לידע כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לבדיקה וייעוץ פרטניים אצל קלינאית תקשורת וגורמים רפואיים מוסמכים.